יו איי הגדירה שנים עשר תסמינים של תת השתכרות שעוזרים לנו לקבוע אם אנו סובלים מתת השתכרות כפייתית. כשאנו עובדים את התכנית, אנו רואים שהמודעות שלנו לגבי התסמינים הללו מעמיקה ועם הזמן, אנו חווים סימנים של החלמה. ואלו הם התסמינים:
-
אדישות לזמן
אנחנו דוחים את מה שחייב להעשות ולא משתמשים בזמן שלנו לתמיכה בחזון שלנו ולקידום מטרותינו.
-
הסטת רעיונות
אנחנו דוחים באופן כפייתי רעיונות שיכולים להרחיב את חיינו האישיים או המקצועיים ולהגדיל את הרווחיות שלנו.
-
צורך כפייתי להוכיח
למרות שהוכחנו יכולת בעבודות או בעסקים שלנו, אנחנו מונעים ע"י צורך להוכיח מחדש את שווינו וערכנו.
-
האחזות ברכוש לא שימושי
אנחנו נאחזים בחפצים שאינם משרתים את הצרכים שלנו יותר, כמו בגדים מרופטים ומכשירים מקולקלים.
-
מאמץ ותשישות
אנחנו נוהגים לעבוד יותר מדי, נעשים תשושים ואז עובדים פחות מדי או מפסיקים לעבוד לחלוטין.
-
נותנים את הזמן שלנו
אנחנו מתנדבים באופן כפייתי למטרות שונות, או נותנים את השירותים שלנו ללא תמורה וללא תועלת ברורה.
-
הערכה ותמחור נמוכים מדי
אנחנו ממעיטים בערך יכולותינו ושירותינו ופוחדים לבקש העלאה בתמורה, או השוואה לערך הנהוג בשוק.
-
בידוד
אנחנו בוחרים לעבוד לבד כאשר ישרת אותנו הרבה יותר טוב לצרף עמיתים, שותפים או שכירים.
-
מחלות גופניות
לפעמים, מפחד להתרחב או להחשף, אנחנו חווים מחלות גופניות.
-
אשמה או בושה בלתי מוצדקים
אנחנו חשים אי-נוחות כשאנחנו מבקשים או מקבלים את מה שאנחנו זקוקים לו או מה שחייבים לנו.
-
לא שומרים על המשכיות
אנחנו לא שומרים על המשכיות בקשר להזדמנויות, קשרים, או עבודות שיכולות להיות רווחיות. אנחנו מתחילים הרבה פרויקטים ומשימות אך לעיתים קרובות לא מסיימים אותם.
-
שעמום מיציבות
אנחנו יוצרים עימותים בלתי נחוצים עם עמיתים, ממונים ולקוחות וגורמים לבעיות שמובילות למצוקה כלכלית.