האנונימיות היא ההגנה שמאפשרת לכל אחת ואחד מאיתנו לדבר בחופשיות, בלי חשש מחשיפה ובלי רכילות. המסורת השתים־עשרה קובעת:
אנונימיות היא הבסיס הרוחני לכל מסורותינו – להזכירנו לעולם, שהעקרונות קודמים לאישיות.
מסורת 12, מתוך 12 המסורות של UA
בפועל, האנונימיות עובדת בשני כיוונים: כלפי חוץ היא מגנה עלינו, וכלפי פנים היא מה שמאפשר לנו להיות כנים.
כלפי חוץ
רק אנחנו, כפרטים, זכאים להחליט אם לגלות לאחרים בקהילה שאנחנו חברים בחברותא. איש אינו מחליט זאת במקומנו.
ברמת העיתונות, הרדיו, הסרטים, הטלוויזיה והרשתות החברתיות — כשאנחנו מזדהים כחברי החברותא, איננו חושפים את שם המשפחה ואת הפנים.
זו אינה הגבלה על מה שמותר לנו לספר על עצמנו. אפשר לדבר בפומבי על ההחלמה שלנו, בשם מלא ובפנים גלויות; מה שאיננו עושים הוא לקשור את השם והפנים לשם החברותא. ההגנה כאן היא על החברותא כולה, לא עלינו.
בתוך החברותא
כל מה שאנחנו משתפים עם חבר או חברה אחרים נשמר בכבוד ובסודיות.
מה שנאמר בפגישה – נשאר בפגישה.
מה לא נחשב שבירת אנונימיות
האנונימיות אינה אמורה להגביל את פעילותנו בתוך החברותא. אלה אינם שבירת אנונימיות:
- שימוש בשם המלא בתוך הפגישות או בגופי השירות
- הקלטת שמע של דוברות ודוברים בפגישה, בתיאום מראש ובהסכמתם המלאה — משתתפים אחרים אינם מוקלטים ואינם מזוהים בהקלטות
כולנו שווים
בתכנית כולנו שווים, חדשים כוותיקים. המעמד החברתי שלנו מחוץ לחברותא אינו משנה בתוכה. אין לנו ״כוכבים״ ואין ״אנשים חשובים״ — אנחנו נפגשים כתת־משתכרים.